כל התשובות לכל השאלות

הוא ידע תמיד שאפשר לכתוב לרבי ולקבל את ברכתו. תמיד גם ידע שיבוא יום והוא יעשה זאת בעצמו. וזה אכן קרה ביום בו הגיע ל770 לראשונה בחייו. הוא מיד הרגיש שייך, תחושה שלא היתה לו בשום מקום אחר, ולכן החליט שכאן, סוף-סוף, יכתוב לרבי...
הוא ידע תמיד שאפשר לכתוב לרבי ולקבל את ברכתו. תמיד גם ידע שיבוא יום והוא יעשה זאת בעצמו. וזה אכן קרה ביום בו הגיע ל770 לראשונה בחייו. הוא מיד הרגיש שייך, תחושה שלא היתה לו בשום מקום אחר, ולכן החליט שכאן, סוף-סוף, יכתוב לרבי...
הבחור שאל את היהודי מתי יום ההולדת שלו, והלה ענה נרגש שאכן בשבת הקרובה (כ"ג סיוון) חל יום הולדתו. הוא השתתק לרגע, ואז אמר בהתרגשות: "תודה רבה לך! עתה מבין אני כי הרבי יודע את מצבי ונותן לי את הכלים והאפשרויות להתמודד בצורה נכונה עם מה שעובר עלי, ובכך לבצע את שליחותי, עבורה נולדתי בעולמנו זה"...
כמו יהודים רבים בעת צרה, שמע גם הוא כי יש כתובת בה יוושע, והוא שם את פעמיו לבית רבינו שבבבל. הבחור אותו פגש ב-770, ערך לו סיור מפורט, הסביר לו היכן מקום התפילה של הרבי, היכן הרבי מתוועד עם הקהל, היכן חדרו הקדוש של הרבי, וכן הלאה, ולבסוף ישבו יחד בפינה שקטה, כשהבחור מסביר לו את הסדר המתאים לכתיבת מכתב לרבי
הבחור שליווה אותם, הקשיב באמפתיה למהלך הסיפור, ולבסוף הציע להם לכתוב לרבי מלך המשיח. הם התיישבו בשמחה לעשות זאת, כשהצעיר מפטיר: "הרופאים נתנו לניתוח אחוזים לא מעטים של סיכויי הצלחה, ובאנו לכאן כדי לקבל את האחוזים הנותרים... ותדע לך שלאבא שלי אין קשר גלוי לדת ואני המום שהוא הביא אותי לפה"! הבחור השיב להם, תוך שהוא מתכוון לכל מילה: "מהרבי תקבלו 100% סיכויים בעזרת השם"...
מבחוץ, הבית היה נראה כעוד בנין שגרתי בשכונה, אך ברגע שנכנס פנימה הרגיש שהוא בעולם אחר. אלפי האנשים שסבבו אותו ובליל קולות הלימוד הרמים שנשמעו באולם, הוציאוהו מעט משלוותו. הוא סבב חסר-מעש בינות לתלמידים הרבים שגדשו את האולם, וניסה לסדר את מחשבותיו. ואז הוא ניגש אליו...
בנימין חשש לפרוש באוזני אי-מי את ספיקותיו, מחשש שמא מסקנתה של שיחה שכזו לא תעלה בקנה אחד עם ציפיותיו. הוא פשוט פחד שיצטרך להתמודד עם הגילוי שדרך החיים אותה בחר לעצמו, הינה מוטעית מיסודה. אך ההרהורים גדשו את מוחו ולא נתנו לו מנוח. לבסוף החליט לנסוע לחופשה באמריקה...